החלטה בתיק בפ"מ 13-01-13

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש אשר ניתנה ביחס לרכב השייך למבקשת לאחר שאדם אחר מטעמה נהג ברכב (בנה) ונמצא נוהג בו כאשר הוא שיכור לכאורה.

המבקשת הסבירה כי הרכב הוא כלי העבודה היחיד שלה עלה העובד בתחום השיפוצים וללא רכב נקטעת יכולת הפרנסה של המשפחה.

המדינה הפנתה לפרשת אמברם וטענה כי אין הצדקה לקבלת הבקשה לאור קביעה זו ולאור ההגנות המופיעות בחוק.

לאחר ששמעתי את  טיעוני הצדדים, קיבלתי לידי את חומר הראיות ולהלן החלטתי:

ברע"פ 1286/11 אמברם נגד מדינת ישראל בחן בית המשפט העליון את תחולת ההגנות מכח סעיף 57 ב(ב) במערכת היחסים שבין הורים לילדיהם עת ברקע מסירת רכב לבילוי המסתיים בשתיית אלכוהול של הנהג.

בית המשפט העליון אכן קבע מבחנים מחמירים שבבסיסם הנחת היסוד כי מהלך תפיסת הרכב יהיה מוצדק שכן הבעלים לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה.

מחדלו של הבעלים לפעול למניעת העבירה, מצדיק את מהלך תפיסת רכבו גם אם הוא עצמו לא היה זה אשר נהג ברכב.

פסיקה זו כמובן מחייבת ורלוונטית גם למקרה שבפני.

יחד עם זאת, לא דן בית המשפט העליון בפרשת אמברם במצבים מיוחדים הנכנסים בגדר הקבוע בסעיף 57 ב (ג) שבפקודת התעבורה.

המחוקק הותיר לבית המשפט (גם במצבים בהם לא מתקיימת ההגנה של סעיף 57 ב (ב) ) את שיקול הדעת לאפשר במקרים חריגים השבת רכב אם התקיימו נסיבות אחרות מאלו המנויות בסעיף (ב) אם סבר כי מוצדק לעשות כך.

אין מחלוקת כי מי שנהג ברכב במקרה דנן אינו נער צעיר שיצא לבילוי לילי עם חבריו הנערים.

המדובר באדם מבוגר, גרוש ואב לילד אשר בשל גרושיו ומצבו הכלכלי חזר לגור בבית הוריו המבוגרים בעוד נכדם נותר בידי גרושתו של בנם.

הוריו של מי שנהג ברכב, מסרו את הרכב בתום לב בסיטואציה בה לא קדם לאירוע הנהיגה במצב שכרות כל אירוע קודם אשר יכול היה לרמוז כי זו כוונתו של בנם.

לאחר שנתפס בנה של המבקשת, הושבת הרכב המשמש את בעלה לפרנסת כל התא המשפחתי ובצר לה פנתה לבית המשפט.

אמנם, לפי המבחנים של פרשת אמברם, אין הצדקה להשבת הרכב למבקשת.

יחד עם זאת, אני סבור כי בנסיבות המיוחדות המתוארות לעיל, ניתן לצמצם את נזקה של המבקשת ובעלה בהתאם לקבוע בסעיף 57 ב (ג) שבחוק שכן תוצאה צודקת יותר בנסיבות המתוארות בהיה צימצום תקופת האיסור המנהלי.

יחסי הזיקה שבין הורים מבוגרים לילד בוגר וגרוש המתגורר בשל מצב זה בביתם, אינם דומים ליכולת הפיקוח והבקרה של הורים על ילד צעיר ימים היוצא לבלות עם חבריו.

מגבלת הפיקוח בנסיבות המתוארות יצרה מצוקה כלכלית ממשית בבית המבקשת, ושוכנעתי כי צימצום תקופת איסור השימוש ל-15 יום תניב תוצאה צודקת יותר בנסיבות אלו.

אשר על כן, אני קובע כי בתום 15 יום מיום שאוכסן הרכב נשוא הבקשה (מ.ר 1992614) במגרש האחסנה, יוחזר רכב זה למבקשת ע"י משטרת ישראל ומגרש האחסנה כנגד תשלום הוצאות אחסנתו עד ליום השבתו.